צופי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

החלטה

הקדמה:

1.בפני בקשת המבקש, לפיה עותר הוא לאפשר לו להתגורר בבית במושב בית יצחק מס' 738 בחלקה 37 בגוש 8212 (להלן : "הנכס"), וזאת עד לדיון בהשגת המבקש על החלטת רשם ההוצל"פ (כבוד הרשמת קרן מרגולין- פלדמן), שניתנה ביום 4.5.2010 בתיק הוצאה לפועיל מס' 12-02160-09-7 (להלן : "תיק ההוצל"פ").

2.אציין כבר עתה, כי על ההחלטה הנ"ל הוגש ערעור, ואולם לצורך הכרעה בבקשה ולאור התוצאה אליה הגעתי, אניח כי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור ואתייחס להודעה שהגיש המבקש כאל בקשת רשות ערעור, מבלי לגרוע מטענות הצדדים לעניין זה.

3.אציין, כי עיון בהודעת הערעור שהגיש המבקש, מעלה, כי הבקשה מתייחסת להחלטת כבוד הרשמת מיום 24.5.2010. החלטה זו לא צורפה להודעת הערעור והיא צורפה בשלב מאוחר יותר, בעקבות החלטתי מיום 6.6.2010.

4.בהחלטתה מושא הודעת הערעור, דחתה כבוד הרשמת את בקשת המבקש לעיכוב פינויו מהנכס. באותה החלטה, קבעה כבוד הרשמת, כי משלא עמד המבקש בהסכמה בינו לבין הבנק ( לפיה יעוכב הליך הפינוי תמורת תשלום סך 70,000 ₪ והמצאת הסכמת יתר הנושים) ומשלא הומצאה הסכמת יתר הנושים ותחת זאת הומצאה הסכמת המנהל המיוחד בתיק פש"ר המתנהל כנגד המבקש, הרי אין היא מוסמכת לעכב הליכי ההוצאה לפועל. כמו-כן, קבעה כבוד הרשמת, כי אין כל עילה לעכב ההליכים בין אם הושלם הליך הפינוי ובין אם לאו. כבוד הרשמת אינה מקבלת את הטענה, לפיה הנימוקים שהועלו במכתבו של המנהל המיוחד מיום 20.5.2010 (נספח ג' לערעור), מהווים סיבה מספקת לעיכוב ההליכים בפניה.

5.הואיל והערעור הוגש לאחר השלמת פינויו של המבקש מן הנכס, בבקשתו עתר המבקש להורות לכונס לאפשר השבתו של המבקש לביתו, עד למתן החלטה בערעור.

6.יצויין עוד, כי לא הונחה בפני בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ הננקטים בתיק ההוצל"פ, לרבות עיכוב מכירת הנכס לצדדים שלישיים, ולפיכך, עלי להחליט, אם קיים סיכוי לערעור על החלטת כבוד הרשמת, ואם יש במתן הצו המבוקש, כדי למנוע ריקון הערעור מתוכן.

העובדות הצריכות לעניין:

7.אין חולקין כי המבקש ורעייתו, נטלו מן המשיב הלוואה ולהבטחתה רשמו משכון על הנכס ברשם המשכונות. ביום 9.2.09 הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש משכון, המבקש ורעייתו הוזהרו כדין ביום 23.2.09, וביום 15.11.09, בחלוף תשעה חודשים מיום קבלת האזהרה, מונה עו"ד חזי חכם ככונס נכסים.

8.ביום 12.4.2010, מסר כונס הנכסים הודעה על פינוי המבקש ורעייתו מן הנכס, לפיה נקבע מועד לפינוי המבקש ליום 24.5.2010. ביום המיועד לפינוי, תפס כונס הנכסים את החזקה בנכס, החליף מנעולים בנכס, ואף הוציא את המיטלטלין מן הנכס והעבירם לכתובת אחרת.

9.באותו יום, שכאמור נועד לביצוע הפינוי, הגיש המבקש בקשתו שבה ניתנה החלטת כבוד הרשמת. בהחלטת ביניים, קבעה כבוד הרשמת, כי במידה וטרם בוצע הפינוי יש להשהות את הפינוי עד למתן החלטה, ולהגיש תגובה לבקשה. התגובה הוגשה, ובגדרה טען כונס הנכסים כי הפינוי הושלם . כבוד הרשמת דחתה את הבקשה לגופה.

10.לטענת כונס הנכסים הליך הפינוי הושלם בשעה 10:00 (ראו סעיף 13 ותשובת המשיב) והחלטת כבוד הרשמת התקבלה באותו יום בשעה 15:00.

11.להשלמת התמונה יצויין, כי כנגד המבקש מתנהל הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי. במסגרת ההליך הנ"ל, ניתן צו כינוס נכסים והתמנה מנהל מיוחד, אשר שלח לכונס הנכסים מכתב ובו מבקש הוא, כי יעוכב הליך הפינוי וזאת, "על מנת ליתן למנהל המיוחד שהות לבדוק את הבטוחה / משכון" (ראו מכתבו נספח ג' להודעת ערעור שהגיש המבקש).

הכרעה:

12.לצורך הכרעה בבקשה, עלי לבחון הן את סיכויי הערעור והן את השאלה, אם מוצדק ליתן צו זמני, בדמות צו עשה, להשיב את המצב לקדמותו, למרות ביצוע צו הפינוי.

13.באשר לסיכויי הערעור, על פניו ומבלי לקבוע עמדה סופית בעניין, נראה, כי לא נפלה כל שגגה בהחלטתה של כבוד הרשמת. נראה, כי אפילו היתה מוגשת בקשת המבקש לפני ביצוע הפינוי, נראה, כי על פניו התוצאה אליה הגיעה כבוד הרשמת היתה נכונה.

14.באשר להסכם אליו הגיעו הצדדים, ולפיו יעוכבו ההליכים בכפוף להפקדת סכום בידי כונס הנכסים וקבלת אישור נושי המבקש, הסכם זה לא יצא לפועל לאור העדר הסכמת נושיו של המבקש. בפני התייצבה עו"ד אביבי, המייצגת את בנק מרכנתיל דיסקונט, נושה במבקש, והביעה בפני התנגדותה לכל עיכוב בהליכי הפינוי או מימוש הנכס (יצויין כי המבקש הודה, כי ההסכם בינו לבין הבנק קבע, כי יש להשיג את הסכמת כלל הנושים, והוא לא עשה זאת ותחת זאת השיג את הסכמת המנהל המיוחד).

15.שאלה נוספת אליה נדרשה כבוד הרשמת, היא משמעות בקשתו של המנהל המיוחד, אשר שלח לכונס הנכסים מכתב ובו בקשה לפעול לעיכוב ההליכים. לעניין זה, טען המבקש, כי בקשת המנהל המיוחד היתה אמורה להוביל לעיכוב ההליכים, וזאת, לאור הפיקוח שמוסמך בית המשפט הדן בפשיטת הרגל להטיל על הליכי מימוש משכון החל על נכס בבעלות החייב.

16.במכתבו הנ"ל, טוען המנהל המיוחד, כי בהתאם לסעיף 129 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] תש"ם- 1980 (להלן : "הפקודה"), המקנה לכונס הרשמי או הנאמן לבדוק את הנכסים, לאחר מתן הודעה על כך, ומשניתנה הודעה על כך, לא יהיה המחזיק רשאי לממש את ערבותו לפני שנתן לנאמן הזדמנות סבירה לבדוק הנכסים. כמו- כן מפנה המנהל המיוחד לתקנה 85 לתקנות פשיטת רגל התשמ"ה- 1985 (להלן : "התקנות"), אשר עוסקת בהודעת הנושה המובטח לנאמן בדבר כוונתו לממש את הבטוחה, וככל שלא יודיע הנאמן תוך שלושה חודשים על זכותו לפדות את הערובה, רשאי הנושה לממשה.